לכל אחד יש חלום.

ובלילות ראיתי בחלומות בתים שונים, אליהם נכנסתי לגור. בית בן חמישה חדרים או שישה.
קרוואן קטן, שבתוכו מסתתר שטח ענק של ארמון.
דפלקס במרכז העיר עם חדר מסתור.
בית ענק שקיבלתי בירושה.
בית מרווח במתנה.

חלומות!

כי הרי גלוי וידוע, שמחירי הדירות עולים, ואין עלויות דיור שפויים.
וביטוי "דיור בר השגה" הפך למטבע לשון מן המדע הבדיוני, ומצרך יסוד כמו בית הפך למוצר לא ניתן להשגה.
ואפשרות לרכוש דירה מרווחת במרכז העיר מתרחקת ממני עם הזמן, שכן, המחירים ממריאים אל על, ואני נשארת לעמוד כאן על הקרקע.

אך החלום זה התגשם. מתברר, שאם זזים קצת מן המרכז, אפשר לזכות בבית או דירה במחיר שפוי.
והדבר החשוב ביותר - במקום המתאים לי מבחינה חברתית, קהילתית ותרבותית מצאתי בית שמתאים גם לכיס.

אומנם בית ישן, לא משופץ.
אבל אולי זהו בית שזקוק לשיפור ולאהבה. 

ה"חוכמות" של אלישע

אלישע (בן שנתים וחצי), אוכל דייסה.

אלישע: אימא, יש כאן בצל?
אני: לא, אין כאן בצל. זו דייסת שיבולת שועל ואין בה בצל.
אלישע (מביט בי משושע) : שועל? לא, אין כאן שועל!


אלישע: "ניסע לים המלח וגם לים הסוכר!"

אני פחדתי מן הדרישות של ילדי. את בוקר יום חופש הוא פותח בשאלה: "אימא, נכון נוסעים לים?" בית אל, אם כל הכבוד, אינה נמצאת על חוף של ים. ונסיעה לים היא מבצע רציני. וסתם ביום של חול אני נדרשת לנסוע לים? אם אין גן, חייבים לבצע תוכנית רצינית?
ואז הבנתי, שהעולם אינו מפחיד כל כך. לאלישע יש דמיון מפותח. המספיק לו לדבר על ים, כדי להגיע לסיפוקו. עכשיו האמביה היא ים סוער, הכורסא היא הרכבת, והשטח מאחורי הספה בסלון הוא מקום קסמים. העולם מופלא!

חטא ועונשו

לפני שבוע הוא נעלם. חיכיתי לו בקוצר רוח, בשעה בה רגיל לחזור, הוא לא בא. הנחתי שטוב לו, והוא מתעכב עם חבריו. עברה עוד חצי שעה. עוד שעה. התחלתי לדאוג. אחרי חצי שעה נוספת של דאגות ודמיונות מפחידים התחלתי לפעול. בכל זאת, מדובר בבן שלי.
התקשרתי לחבריו, למוריו, למשטרה. שלחתי את בעלי לסייר ברחובות היישוב. בעלי הודיע לצבא על היעלמות הבן, ודקה לאחר מכן מצא אותו. את בני. הוא היה בדרך הביתה מן החוג. החוג שנגמר לפני כשלוש שעות. בני אכן נהנה בחוג ונשאר לשוחח עם חבריו. הם דיברו  במרכז הישוב, תחת עץ  התות, בצל, במקם מוסתר מפנסי הרחוב. שלוש שעות עברו כהרף עין.

"שבועיים אתה לא תלך לחוג" - קבע האיש, - "מגיע לך עונש. אימא דואגת, הצבא מסייר, המשטרה מחפשת, והינך משחוח לך בלי להודיע על מקום הימצאותך. "
"טוב", - ענה העלם.

המשך הערב עבר בנעימים. התחבטתי קשות, אולי העונש כבד מידי?
"יכול להיות",  - ענה האיש. "אם הוא רוצה, אפשר להמיר את העונש בעונש אחר".

בבוקר פניתי אל הבן:
"אם אתה בכל זאת רוצה ללכת לחוג, פנה אל אבא, הוא יחליף לך העונש במשהו אחר."
"טוב", - ענה בני והלך לכיתתו, להשלים חוק לימודיו.

עבר שבוע.
"דיברת עם אבא?" שאלתי את בני.
"לא", - השיב העלם.
"אז היום אין לך חוג", - קבעתי.
"אבל למה? אמרתם שמחליפים לי את העונש?"
"לא ביקשת, לא דיברת - אז אין החלפה. היום בצהרים אתה נשאר בבית".
"טוב", - ענה הנער.

" תגיד, איזה עונש אתה בוחר?"- שאל אב את בנו.
"איני יודע".
"תבחר משהו."
"טוב, אבל איני יודע מה לבחור", - התשובה בפה בני.
"העונש הוא, שתשטוף את הסלון ביתינו כל יום במשך שבוע."
"בסדר", -ענה העלם.

ובא לציון גואל.

מותר להתפלש בבוץ

מותר ואף רצוי להתפלש בבוץ. 

ההתפלשות בוצנית תורמת להגברת תחושתיות, מועילה לשיפור מוטוריקה עדינה וגסה גם יחד, מפתחת יצירתיות ואף מהווה התנהגות פורצת גבולות. כן, אני האם אשר מרשה לילדיה להתעסק בעיסוקים מלכלכים, כגון פיסול בבוץ, דריכה בשלוליות (כמובן במגפי גומי), הכנת "בוצק" עשוי מחול ואדמה מעורבבים במים מכל מקור מצוי - ממטרים שמימיים או מברזיה הקרובה, מבקבוק פלסטיק אשר הובא מן הבית, או ממעיין טבעי , אשר החליט להתפרץ באופן בלתי צפוי ליד גן השעשועים.

(לפני שהתברר שנביעה הטבעית נבעה מהתפוצצות הצינור, שהתרחשה באופן טבעי בהחלט).

אני מרשה לילדי להתעסק בבוץ, איני נבהלת אף מעודדת, ואולי זוהי הסיבה בגללה ילדי ממעטים ביותר בעיסוק הלזה.
הם מסתכלים בעמיתיהם מהגן המרוחים בחומר חום ומלכלך בהבעת גועל בלתי נסתרת בשעה שחברותי - אמהות של ילדים מרוחים בבוץ - קוראים לילדיהן בחוסר סבלנות לרוץ הביתה יישר למקלחות. כנראה, הן לא שמעו על סגולותיה החינוכיות של התעסקות בליכלוכים.

ואולי אחרי שאנשים יקראו את המאמר, אותו אתם קוראים עכשיו, ישתנה משהו.

יכול להיות שיש כאן משהו יותר גדול מזה. ילדים בריאים, בחושי מרד הבריאים שלהם, עושים את מה שהוריהם אינם מעוניינים שצאצאיהם יעשו. 

תהילה, חברה שלי, מאפשרת לילדיה לבלות מול מסך מחשב ללא הגבלות הזמן. והם כמובן, אינם ששים לבלות כל שעות אחר הצהרים ליד המחשב. היא טוענת שבילוי מול מחשב מפתח חשיבה, וילדים בני זמננו חייבים להיות מעודכנים טכנולוגית. הם מצידם טוענים שכואבים להם הגב והעיניים, ובחוץ עם חברים שמח ומעניין יותר. היא אומרת שלשבת מול מחשב  זה נקי ומסודר , הם אומרים שכולם משחקים בחוץ.

עם בוץ ומים כמובן.

המסקנה ברורה. אם רצוני הוא שילדי לא ישבו שעות על גבי מול המחשב, אלא ישחקו בחוץ, או אפילו ינתבו את כוחם ואת מרצם לאפיקים מועילים יותר, כגון סידור הבית ושטיפת כלים, עלי לאסור ניקיון וסידור הבית ולעודד שהיה מול המחשב.

נשאר רק לשכנע אותי בכך.

מה עושים עם ילדים?

"כיצד את מפתחת את  הילדים שלך?" - שאלה אותי חברה.
"אני לא מפתחת את הילדים שלי" -  עניתי לה. "הם גדלים לבד".
"לא יתכן. איך ילדיך מצליחים בבית ספר, אם לא מלמדים אותם בבית?"

אשטח את משנתי החינוכית לפניכם.
הורים עסוקים הם ההורים החינוכיים ביותר עבור ילדיהם.
מותר לילדים לגדול לבד, מטרתנו היא לאפשר להם לגדול.
העיקר, לא צריך להילחץ.
פעילות מהנה ומשותפת או נפרדת - זה מה שצריך.

רעיונות לפעילויות, שנעשות כדרך אגב:
ללכת ברגל מהגן ולהמציא חרוזים למילים שונות.
אפשר, כמובן, גם בנסיעה ברכב, רק, אז אין מספיק זמן להמציא חרוזים.

פעילות אחרת, אשר מעילה רבות להצלחה בבית ספר היא מילוי חברות עבודה.
תפקידי כאן הוא רק לאפשר - כלומר, לספק את הסחורה, כלומר, לקנות את החוברות.
ההוצאה לאור המוצלחת ביותר לטעמי היא "נירים לילדים" - נקי, מאתגר ומדויק.

אצלינו בבית אוהבים לעשות יצירות.
אני נותנת דרור לילדים ליצור, אחרי שהצגתי להם את השימוש הנכון בחומרי יצירה, או בטכניקות שונות.
יש הרבה דוגמאות באינטרנט, עם סרטונה הדרכה. מומלץ!

יצירה האחרונה שעשיתי עם ילדים - קולז'' תמונות משפחתיות.
היתה לי מסגרת עץ ישנה, תמונות של ילדי, תמונת נוף ממגזין "בשביל הארץ" - אפשר כל תמונה אחרת, לי פשוט התחשק שיהיה ברקע משהו ירוק.
קרעתי את התמונות ביד, כדי שתיווצר מעין מסגרת לבנה מסביב לדמויות ילדי.
סידרתי דמויות בצורת קולז'' מעל תמונת נוף  והכנסתי למסגרת עץ.
זהו!
המתנה לסבתא מוכנה!

סרקתי את התמונה, אך איכות אינה מוצאת בעיני חן.
אכניס בפעם הבאה.

שמרי שמורך, שמרי נפשך

כל אחד חולם למצוא חלקת אלוקים קטנה משלו.
לפעמים נדמה לי שמצאתי אחת כזאת,
הרי היא שמורת טבע עינות צוקים, לחופי ים המלח.


אוויר נעים, חם בחורף ומוצל בקיץ,
נשמע פכפוך מים זורמים וציוצי ציפורים,
מעיינות ונחלים עם גשרי עץ מעליהם,
ספסלי עץ ופינות ישיבה,
ואפילו פחי אשפה, אשר הושמו במקום 
על ידי יד בלתי נראית.


אני אוהבת להגיע לכאן בימות החול,
כשאין הרבה מבקרים,
וליהנות מפיקניק עם ילדים וממשחקים במים,
 משקט, טבע ושלווה,
על חופו הנסוג של ים המלח.


האיזון העדין נשמר בכוחות הרבים 
של עובדי שמורות הטבע וגנים הלאומיים.

מבצעים בשילב - כל צעצועים 25% הנחה

לכל הורה הרוכש צעצועים לצאצאיו יש התלבטות בין צעצוע מפתח לבין צעצוע מהנה.
מה יותר כדאי - פאזל או מכונית?
קוביות או בית בובות?


אך ככל שמודעות למשחקי התפתחות עולה אצל מייצרי צעצועים,
ההתלבטות קטנה -
אפשר לקנות פאזל, שחלקיו הם משחקי דמיון,


,http://www.kidy.co.il/product/3724/%D7%A4%D7%90%D7%96%D7%9C_%D7%A6%D7%90%D7%A0%D7%A7%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%97%D7%9E%D7%93
קוביות בניה בצורות של חיות,


http://www.nimigo.com/product.ashx/show/1048


פסי רכבת, איתם בונים עיר, וגם לומדים להתמצא במישור.


http://www.bubima.com/34819/%D7%A8%D7%9B%D7%91%D7%AA-45-%D7%97%D7%9C%D7%A7%D7%99%D7%9D-MELLISA-33001


וחוץ מזה, גם משחק ה"פשוט" ביותר, מפתח דמיון, ובקלות יכול להפוך ל"משחק דמיון" יוקרתי.


אין כמו להתבונן בילדים, המשחקים ביחד, עם או בלי צעצועים.
וגם בלילה, לבד,
לבוא לחדר משחקים ולהמשיך לשחק.