יום שבת, 18 במאי 2013

ה"חוכמות" של אלישע

אלישע (בן שנתים וחצי), אוכל דייסה.

אלישע: אימא, יש כאן בצל?
אני: לא, אין כאן בצל. זו דייסת שיבולת שועל ואין בה בצל.
אלישע (מביט בי משושע) : שועל? לא, אין כאן שועל!


אלישע: "ניסע לים המלח וגם לים הסוכר!"

אני פחדתי מן הדרישות של ילדי. את בוקר יום חופש הוא פותח בשאלה: "אימא, נכון נוסעים לים?" בית אל, אם כל הכבוד, אינה נמצאת על חוף של ים. ונסיעה לים היא מבצע רציני. וסתם ביום של חול אני נדרשת לנסוע לים? אם אין גן, חייבים לבצע תוכנית רצינית?
ואז הבנתי, שהעולם אינו מפחיד כל כך. לאלישע יש דמיון מפותח. המספיק לו לדבר על ים, כדי להגיע לסיפוקו. עכשיו האמביה היא ים סוער, הכורסא היא הרכבת, והשטח מאחורי הספה בסלון הוא מקום קסמים. העולם מופלא!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה